דפים

יום ראשון, 16 בספטמבר 2012

השעה הפרטנית בין המצוי לרצוי

במסגרת אופק חדש נדרש המורה  בבית הספר היסודי ללמד  חמש שעות פרטני בכל שבוע  מאוד מדאיג אותי האופן שבו מנוצלות השות הפרטניות בפועל בבתי ספר הבדווים בדרום( לפחות ברוב בתי הספר מתוך היכרותי עם אוכלסית עמיתי להוראה) כך שבמצב הטוב הן מוגדות כשעות עזר וניתנות לקבוצה חלשה מאוד בכיתה לאורך כל השנה ולא מצליחןת לשפר את מצב התלמידים בגלל שהם מפסידים את  השיעור בכיתת האם ומקבלים סתיגמה של תלמידים חלשים.
לרוב התלמידים יוצאים לפינות צפופות (כיתה שחולקה בגבס לארבע פינות ) רעש אדיר  בכל תזוזה  של כיסא אין לוח ואין מחשב , לדעתי זה עונש לקחת תלמיד לפינה שכזאת ומה עוד לרוב הוא נלקח משעור ספורט או שעור חברה שמאוד אוהב אותו.
איפה ניצול השעות הפרטניות לשיפור הקשר בין המורה והתלמיד , פיתוח אישיות , תרומה לאקלים הכיתתי והבית ספרי , טיפוח מצוינות  ולמה קומץ של תלמידים חלשים צריכים לנצל את כל השעות לשא
ו וכל השאר לא זוכים לכלום .
למה לא עושים מערכת נפרדת לניצול השעות הפרטניות בשעות אחר הצהרים או לפעילויות בלתי פורמאליות למה לא מקימים חוגים לצמצום הפער הדיגיטאלי בין התלמידים .
יש אלף ואחד דרכים לניצול השעות הפרטניות כך שכל קבוצה תיקח את חלקה ותהנה ממנו וזה מה שאנו כצוות מוביל בבית ספרינו הולכים לעשות השנה בניגוד לשנים קודמות
המפתח להצלחה ולאפקטיביות של השעות הפרטניות  הוא  בשינוי
תפיסת ההוראה – למידה :
מדידקטיקה  פרונטאלית לדידקטיקה דיפרנציאלית.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה